למעלה מארבעים שנה שומרת הסוגיה של עתיד השטחים על הדומיננטיות שלה בשיח הציבורי הישראלי , והיא מעצבת ומשקפת את הפילוג האידאולוגי המגזרי שבתוכה . בתקופות מסוימות ( של קיפאון מדיני או של מאבק המגייס את דעת הקהל לטובתו ) הפילוג רק רוחש מתחת לפני השטח . אבל בצמתים מכריעים איימה הסוגיה - ויש אומרים , ממשיכה לאיים - על שלומה ושלמותה של החברה הישראלית כולה . מסקנתי העיקרית היא שהחפיפה - החלקית , אך המשמעותית - בין חילוקי הדעות בנושא המדיני ובין השסע הדתי-חילוני היא מציאות הבנויה מכמה וכמה רובדי עומק בתפיסות עולמן של הקבוצות השונות בחברה הישראלית . גם אם אי-אפשר לנתק את הקשר בין הפער הדתי-החילוני לבין חילוקי הדעות בסוגיה המדינית , רצוי שהשיח של המנהיגים ינסה לבדל את הדיון המדיני-ביטחוני מענייני דת ותרבות . שיח מדיני המתבסס על נרטיב דתי-תרבותי – תמיכה בוויתורים כדי להקים " מזרח תיכון חדש" וכדי למנוע " השתלטות דתית ; " או התנגדות לוויתורים כדי למנוע את מחיקת יהודיותה של המדינה – מגביר את תחושת האיום והקיטוב . גם אם שיח כזה מקל את גיוס מחנה התומכים , הוא איננו שווה את מחיר הניכור כלפי חלקים אחרים ש...
To the book