הציונות הדתית ב': נגד הזרם

כאמור , כמעט כל האליטה החינוכית והרבנית של הציונות הדתית מתנגדת בתוקף לכל ויתור טריטוריאלי . עמדה זו היא העמדה ההגמונית בתוך הציבור הציוני הדתי , גם בקרב הרוב הדומם שלו , והיא מבטאת את האידאולוגיה של גוש אמונים והימין הדתי . אף על פי כן במשך השנים הביעו דמויות ציבוריות , ואפילו קבוצות שלמות , עמדות מנוגדות לעמדה ההגמונית הזאת . הגוף הראשון היה החוג הרעיוני " עוז ושלום , " שנוסד ב-1975 בעקבות הקמת גוש אמונים ועסק בעיקר בניסיון להצדיק עמדה יונית מבחינה דתית . ניתן אולי לומר שהוא ייצג את " האליטות הישנות" של הציונות הדתית , בייחוד אלה שבאו מחוגי האקדמיה וראו עצמם שומרים על ערכיה לנוכח האליטה החדשה של אנשי "אמונים , " שינקו מהאווירה ומהאידאולוגיה של ישיבת מרכז הרב . הגוף השני היה תנועת " נתיבות שלום , " שקמה ב-1983 בעקבות מלחמת לבנון הראשונה , אירועי סברה ושתילה ודרישת הרב יהודה עמיטל להקים ועדת חקירה - דרישה שהייתה חריגה בציבור הדתי . התנועה הייתה מאופיינת בפרופיל צעיר יותר מ"עוז ושלום" וניסתה שלא להיות מזוהה אוטומטית עם ה"שמאל . " היא 171 ראו באתר התנועה ארץ שלום : www . eretzshalom . or...  To the book