אחרית דבר

בניסיון להבין ולפרש את מהות הפרדוקס המאפיין את השנה האחרונה למלחמה , שבה אף על פי שגרמניה עמדה בפני תבוסה סופית והנהגתה הייתה מודעת לכך , נמשכה השמדת היהודים ואף הואצה , יש לחזור לוויכוח ההיסטוריונים בדבר מועד קבלת ההחלטה על " הפתרון הסופי . " זאת כדי לנסות לענות על השאלות : האם פתיחת המלחמה הייתה תירוץ להשמדת יהודים מתוכננת מראש , או שמא רק במהלכה הבחינו הגרמנים בהזדמנות והחליטו על " הפתרון הסופי ? " האם החלה ההשמדה על רקע הניצחונות המרהיבים של הוורמאכט , בעוד היטלר שיכור מניצחון ובטוח בהצלחת מטרותיו , או דווקא על רקע תחילת התבוסות הצבאיות ? ואם כך , האם מטרת ההשמדה הייתה בעצם בבחינת עידוד לגרמניה בשעת מפלתה ? מרגע כניעת הארמיה השישית בסטלינגרד ומפלתה הכואבת של גרמניה החל מצבה להתדרדר . בשנה האחרונה של המלחמה היא ספגה מפלות צבאיות נוספות והפצצות על עריה ועל אזרחיה . מצבם החומרי והנפשי של הגרמנים הגיע לתהומות חדשים . הצבא הגרמני ספג אבדות כבדות בקיץ : 1944 בין החודשים יוני עד אוקטובר נפלו 1 , 082 , 197 חיילים בקרב ) בממוצע 7 , 200 חיילים בכל יום 1 . כ-4 !); מיליון חיילים גרמנים נהרגו ב...  To the book