א. כוח עבודה ותעסוקה

כבר מראשית כיבוש וילנה , בד בבד עם מעשי ההרג ההמוניים , החל ניצול של יהודים לצורכי עבודה . וכך , בעוד חלקם נרצחים בפונאר , נאלצו הנותרים בחיים לעסוק בעבודות כפייה על פי דרישות הממשל הגרמני . רובם הגדול הועסקו בעבודות שחורות – ניקיון , אחזקת מבנים וחצרות , סבלות , חפירה וכו , ' ומקצתם בעבודות מקצועיות , כמו נגרות , מסגרות , פרוונות ומכונאות רכב . היהודים שירתו בעיקר את יחידות הצבא והמנהל האזרחי ; הם עבדו במחנות צבאיים , ברכבת , בשדה התעופה , בתחנות משטרה – ובכלל זה של הליטאים – במתקנים עירוניים , בבתי חולים ואפילו במפקדת משטרת הביטחון . עם הקמת הגטו עבר הדגש בהדרגה למפעלים גדולים מחוץ לו , לבתי מלאכה בתוכו ולמחנות עבודה בסביבות וילנה . ככל שחלף הזמן ונמשכה תקופת היציבות התגבשו דפוסי התעסוקה ועלה מספר היהודים שנכנסו למעגל העבודה . גברים ונשים גילאי חמש עשרה-ששים נחשבו כשירים לעבודה , וכאלה היו בגטו 15 , כ-000 שהיו 76 % כ- מכלל האוכלוסייה . 1 בעניין זה ר' טבלה מספר : 1 " גברים ונשים על פי קבוצות גיל . " המנהל הגרמני החל לנצל את הפוטנציאל הזה כבר מהרגע הראשון , ועשה בו שימוש גדל והולך . זה...  To the book