הציעו לאבא להיות מזכיר הקיבוץ הארצי

1974 מיכיק יקירי , שלשום סיימתי את בחינותיי שהיו קשות , מייגעות ודי מתסכלות . הן נמשכו יומיים וכל יום שבע שעות רצופות . במשך שלוש שעות הסתגרתי בחדר עם הספרים וחרשתי קשה . בסופו של דבר , הבחינה לא עמדה בשום יחס למאמצים המושקעים ואף לא שיקפה את הבנתי וידיעתי בנידון . אני מצדי הגעתי אדישה והשמחה הייתה רבה בלבבי , כי אכן הדבר הסתיים . וכמו שאמר דוד דורי : " טוב שזה מאחוריי . “ כשאני מסתכלת לאחור נראה לי , שבגילי אדם אינו צריך להיכנס להרפתקה מעין זו וללמוד בתנאים כפי שאני למדתי . זה קשה בכל גיל , ועל אחת כמה וכמה בגילי . אך נעזוב זאת . בדרך , כשנסענו באוטובוס הביתה , חשבתי עליך רבות ואפילו די בכעס . לא הגיעו ממך מכתבים זה זמן רב והייתי ממש מודאגת . והנה אני מגיעה הביתה ושלומית מקבלת אותי באופן ממש מרגש ; החדר מקושט ומלא פרחים , והיא מגישה לי קופסת תכשיטים מוצלחת ביותר , שהכינה במו ידיה . אני פותחת אותה ומוצאת בה את המכתב ממך . האמן לי , שהקלת עליי מאוד במכתבך זה . אני מבינה שטוב לך ואתה נהנה מהמעשים ומהחיים בצוותא . אולי זוהי הסיבה שאין לך צורך גם לכתוב לנו , או כפי שאתה אומר – " לא מצליח ל...  To the book