חיים ללא חלום וללא ציפייה אינם חיים

14 . 1 . 1973 מיכיק יקירי , בעוד אני מתכוננת להשיב על המכתב ששלחת עם גיורא ( הוא הגיע רק לפני כמה ימים , ( והנה הגיע מכתבך האחרון אליי , ואני נרגשת מכמה סיבות . בעיקר מהודעתך בדבר החלטתך להתקשר עם מימי . אומנם ציפיתי לכך , וליבי אמר לי שבסופו של דבר , לאחר התנסות הדדית , תתקשרו . כתבת לי שהדבר בא לך בהיסח הדעת , אך אצלך – ולא רק אצלך – ההחלטות הגורליות באות תמיד בדרך זו ( גם באשר לנסיעתך . ( גם על לכתך ליחידתך בצבא הכרעת באופן אינטואיטיבי . יש דעה בפסיכולוגיה האומרת , שהבחירות העיקריות בחיים לא נעשות על פי שיקול הגיוני , אלא על פי כורח בלתי מודע , שאין לאדם שליטה עליו . ומכיוון שעד כה כל ההכרעות שלך בסופו של דבר התבררו כנכונות , אני מאמינה שאף זו כך . נוסף לכך , גם אנחנו , המשפחה , התקשרנו אליה . בשבת האחרונה באה אלינו מימי במקרה , רוז ‘ קה אספה אותה בדרך מבית אלפא והשמחה הייתה גדולה משני הצדדים . התרשמתי שאף מימי נרגשת . היא באה בדיוק לארוחת ארבע בשבת , שהייתה די מדולדלת – רק אנחנו ושלומית – וגרמה לכולנו שמחה . גם לי נראה שמימי היא אישה חזקה ותוכל להיות לך רעיה טובה . לגבי הקשר בנישוא...  To the book