יפים פניך, רעיתי, כולך עמי

... עיניים הנעצמות לחצאין בציפייה גמורה וודאית לזה , שעתיד להתרחב . עיניים אלו , שאין אחריהן כבר כל תעלומה , כל הפתעה ... ידעתי , שאינני אוהב ( ואפילו סולד ) את רגע השובע הבא לאחר הסיפוק ( בעצם , זה מה שחושבים " סיפוק “ – הוא סיפוק של יצר אחד ואילו יצרים אחרים ורגשות אחרים עדיין לא באים על סיפוקם , למשל , רגש היופי . ( אינני אוהב לראות מולי את פני האישה השוקעות בהנאה מטמטמת ( בכל הנאה יש משהו מן הטמטום , מן הניוון . השמחה היא שיא היופי . ההנאה – ראשית של ניוון . ( שעה שאני חושב על " הנאה “ תמיד אני רואה : עיני עגלה כשמלטפים על צווארה ! ידעתי זאת – אולם מעולם לא ידעתי מהו הדבר שאפשר לאהוב במקום זה . והנה , באותה שעה של " פרידה “ נתגלתה לי ( כמה גילויים וחידושים עוד אמצא בך , ויט ?( את אשר ביקשתי ולא ידעתי מהו . היה משחק חופשי ויפה . ואחר כך היו עינייך עצומות לגמרי , לא באותה הבעת פנים של הנאה , אלא של קשב רב . היית כולך קשובה . כאותה אילה העומדת בעיניים עצומות תחת קשב אביב , כולה קשובה לטפיחות הזרם הרוחץ את גופה . רגע אחר כך – אותו רגע של " אחר כך , “ בו דועכים הפנים ורופפים ונהיים ריקנ...  To the book