בוב שלי. בוב שלי

לויטקה , המאושפזת בבית החולים . שעה ארבע ורבע אצלנו ואת הדואר מוציאים בחמש . מיכאל יושב לבדו בחדר ומשחק בנחת במשחק לוטו . שקט היום ממשפחת וילוז ‘ ני שביקרו אצלנו ( ודרשו בשלומך מאוד ) ואני ממהר לכתוב לך . מה לכתוב , אינני יודע בבירור , אני רק יודע שהיה בי אתמול רצון מוזר , ועדיין הוא עומד כחשק עז , לשבת ולמלא עמוד שלם בתרגיל קליגראפי : בוב שלי . בוב שלי , בוב שלי , בוב שלי , בוב שלי , שלי , שלי , בוב . אילו לא בא הטנדר אתמול להחזירני והייתי צריך לחזור ברגל , ודאי הייתי הולך ומרקד כל הדרך . כל כך שמחתי בך אמש . בפנייך שיפו . בגופך . במצב רוחך , שאת ג ‘ דה כזו , בקריאתי את הפרק ששמיעתך עודדתני ובכל השעות הארוכות-קצרות שבילינו יחד . ממש , כאילו היה זה יום חופש שלנו . ודאי ודאי , זה רק דומה לחופש הגדול שיהיה לנו באביב , בוב , תראי , תראי . והתקווה שבלבך ובלבי היא גדולה מכל דיאגנוזה ותפילתי תרצה , תראי בוב , תראי . כל אלה שחזרו אתמול מהביקור לא פסקו לדבר בך , כמה שנאה את , וכשהגענו הביתה ( הייתה אז שיחת קיבוץ פוליטית ) נתאספו עשרות אנשים והתמרמרו למה לא הודענו להם שנוסעים לבקר אותך , ושאלו ...  To the book