ההלוויה האחרונה / אליעזר יערי

בדיוק כשהתחילו לגלגל את ארונה של ויטקה מחדר האוכל לכיוון בית העלמין , למרגלות הגבעה שעליה בנוי קיבוץ עין החורש , החל לרדת גשם . ברקים התפוצצו בשמי המערב והטיפות הקישו בזעף על המטריות הצבעוניות שהקיפו את הקבר הטרי ונספגו בפרוכת דגל "השומר הצעיר , “ שעטפה את הארון . ויטקה קמפנר-קובנר , מפקדת פלוגת הסיור של הפרטיזנים ביערות ליד וילנה שבליטא , הגיעה לסוף הדרך והיא בת . 92 ידיים גבריות חסונות אחזו באתים וערמו את הרגבים הכהים של אדמת עמק חפר על הארון . הוורדים בהקו בשפע צבעיהם מעל האדמה הטרייה . . 81 עיתונאי וסופר , חבר קרוב של משפחות קובנר ומרלא . עכשיו הם ביחד : אבא קובנר , המפקד , משמאל , ולידו נטמנה היום רעייתו . לצדה ממתינה לה סגניתו השנייה של אבא קובנר – רוז ‘ קה קורצא ק- ‘ מרלא , שהייתה לי כאם שנייה . בתמונות שנותרו מאז , אבא קובנר תמיד באמצע , מבטו המצועף נעוץ באיזו נקודה באופק , ושתי סגניותיו , ויטקה ורוז ‘ קה , עם הרובים בידיהן , מחייכות ומביטות במצלמה בעיניים עצובות . בהלוויה אמרו , שהיום הלכה מאיתנו הלוחמת האחרונה , שעוד הייתה בינינו , זאת שנסוגה אל היער כדי להילחם על נשמת עמה . ...  To the book