|
|
כשהחלו להתכנס האנשים ללוויה של ויטקה קובנר בעין החורש חשתי בזרזיף ראשון . ידעתי : אצל ויטקה לא יהיו הנחות . כעבור זמן קצר החל גשם עז והסערה התחוללה . מאות המלווים מכורבלים תחת מטריותיהם המתקפלות ברוח החלו להתלחש עד כמה אנו מפונקים : חצי שעה של קור בבית העלמין מול הימים הרבים הקפואים של הפרטיזנים . ימי הדם בהיסטוריה וביער ... בתם של אבא קובנר וויטקה , שלומית , נפרדה מאמה במילים מדויקות בדיוק קובנרי : החוד של אבא , הקיצור של אימא . היא אומרת לאמה כי הגיעה השלווה , הקץ למלחמות חייה . זו השלווה שויטקה סירבה לה כל ימיה . הביוגרפיה של ויטקה היא ביוגרפיה של מי שבימים בהם משל המוות אחזה בענווה גאה בכל כוחה במטלת שמירת ערך החיים . שנים אחר כך , בימים של שלטון השגרה , האמינה ולחמה למען חיים של ערך . ויטקה קובנר הייתה ידועה בכך , שעצרה לשנייה את ביטחון מכונת הרצח והטירוף : היא הייתה הפרטיזנית הראשונה שהורידה רכבת גרמנית מהפסים . היא עמדה מול הכוח האדיר ללא פחד בצירוף נדיר של חכמה ונועזות . הפרטיזנית שהייתה לפסיכולוגית הקדישה שנים להחזיר לפסים נשמות צעירות , לא לפסים של תפקוד בלבד , אלא לדרכים של ...
To the book |
|
|