ויטקה שזכיתי להכיר ולהעריץ / חנוך ברטוב

לעין החורש הגענו , יהודית ואני , לקראת שנת הלימודים תשי “ ב . חודשים ספורים לפני כן השלמנו את לימודינו באוניברסיטה העברית , היחידה אז בישראל ( קודם לכן הוסמכה יהודית להוראה בסמינר של בית הכרם , ( ואיתנו בכורתנו גילת , בת חצי שנה . מסיבות שונות , שוכנו שלושתנו זמנית בחדר בבניין דו-קומתי ממוגן מאש קלה , הוא " בית הביטחון . “ בחדר סמוך גרו אז , אבא קובנר , המשורר הפרטיזן הנודע כבר אז לתהילה , ורעייתו ויטקה , שהייתה מרותקת למיטתה בשחפת , שהביאה איתה מהיערות . וכך קרה , שזו הייתה היכרותנו הראשונה כמעט עם חברי הקיבוץ , והקרבה בינינו לא נקטעה עם עזיבתנו כעבור כמה שנים קצרות , אלא נמשכה כל השנים . כשלקחה מחלה אכזרית מאיתנו את אבא , וגם יהודית נפטרה , נמשכה ידידותי עם ויטקה עד שהלכה גם היא לעולמה , 60 שנה אחרי אותה פגישה ראשונה . אחרי שהחלימה מהשחפת החלה לעבוד בגן הירק והתמידה בזה עשר שנים . רק בראשית שנות ה-60 פנתה ללימודים באוניברסיטת בר-אילן , והוסמכה לעסוק בייעוץ פסיכולוגי לילדים . מאז הקדישה לכך את כל שנות עבודתה . הבלטתי היבט זה , כי יש בו ביטוי נאמן של אישיותה החזקה . עלילות הגבורה שלה ו...  To the book