|
|
מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו משמשים לפני ר' יוחנן רבם , ומדי שבת - איש בתורו - היו יוצאים אל הקהל ומקדימים דרשה קצרה לדרשתו העיקרית של רבם . פעם אחת עלה אחד מהם והחל דורש לפני הקהל , אך בטרם הגיע אל מחצית דבריו נכנס ר' יוחנן , קטע את דרשתו וסתר בחריפות את דבריו . לשבת אחרת חשש התלמיד הפגוע לצאת ולדרוש והציע את תורו לחברו . דרש החבר מה שדרש ויישר את ההדורים . מעשה זה ממסכת סוכה בירושלמי עומד במרכזו של המאמר הנידון . כמקובל סוקר שנאן את דעותיהם של פרשנים אחרים שנדרשו לסיפור , ובעיקר שניים - פרנקל , הרואה כאן את "הבעיה הנצחית" של המורה הוותיק המתקנא בחידושיו של תלמידו , ומחרה - מחזיק אחריו כהן , שאף מרחיק לכת וקובע כי ראוי סיפור זה להיות נלמד בבתי אולפנא וסמינרים למורים כדוגמה ליחסי מורה - תלמיד שהשתבשו מחמת צרות עינו של המורה , ולדרכים הראויות להתמודד עם מצב זה . אף שאין שנאן שולל פרשנות זו ) מה גם שהיא נסמכת על סיפורים נוספים המציגים את ר' יוחנן כמורה קפדן ומחמיר , ) הנה הוא בא ומציע פרשנות אחרת - הסתכלות שונה על הדברים ובעיקר על התנהגותו הבוטה של ר' יוחנן - המוסיפה ממד עומק התורם עוד לה...
To the book |
|
|