פרק תשיעי עבודה זרה

עולה בזיכרוני הפעם הראשונה שבה הרגשתי באופן חי , פשוט וברור מוקפת עבודה זרה . לכאורה , המונח " עבודה זרה " הוא מונח השייך לעבר הרחוק , שבו היתה תרבות פגאנית של ממש נוכחת וחיה סביבנו , ואפילו בינותינו . כאשר תחת כל עץ רענן ניצבו פסילים או מונומנטים כלשהם , אשר משכו אליהם את אמונותיהם של בני אדם , את תפילותיהם ואת קורבנותיהם . גם אני חוויתי כך את המונח , כהוויה מרוחקת ונשכחת , עד אותו יום שבו הוא לפתע הציף אותי במוחשיות עצומה . זה היה במהלך אחד מפסטיבלי הזמר העברי בערד , כאשר שוטטתי עם בני משפחתי ברחובות העיר , והגענו לאזור מלא דוכני מכירה שונים . ברבים מן הדוכנים הללו היו אבנים שונות , צבעוניות ומגוונות , אשר לכל אחת מהן יוחס כוח כלשהו . האבן האחת אצרה בחובה תמיכה בפריון , האחרת עידוד הביטחון העצמי , השלישית פתחה את חדרי האהבה והרביעית הבטיחה איפוק ושליטה עצמית . נדדנו בין הדוכנים , בין האבנים , מקשיבים ומתבוננים . בני משפחתי שאלו שאלות , אחזו באבן זו או אחרת והפכו אותה בין אצבעותיהם . ואני , לפתע נלפתי . לפתע הרגשתי כאילו רוח סכנה סמויה אורבת בכל פינה . הרגשתי כאילו הזניקו אותי דורות ר...  To the book