|
|
אמר רבא מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמיה ואמרי לה רב טביומי שמיה דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדבוריה זימנא חדא איקלעי לההוא אתר א וקושטא שמיה ולא הוו משני בדיבורייהו ולא הוה מיית איניש מהתם בלא זימניה נסיבי איתתא מינהון והוו לי תרתין בנין מינה יומא חד הוה יתבא דביתהו וקא חייפא רישה אתאי שיבבתה טרפא אדשא סבר לאו אורח ארעא אמר לה ליתא הכא שכיבו ליה תרתין בנין אתו אינשי דאתרא לקמיה אמ רו ליה מאי האי אמר להו הכי הוה מעשה אמרו ליה במטותא מינך פוק מאתרין ולא תגרי בהו מותנא בהנך אינשי . ( סנהדרין צז , ע ( א " אמר רבא : מראש הייתי אומר : אין אמת בעולם . אמר לי אותו מחכמינו ורב טבות שמו , ואומרים אותה ( ויש אומרים ) רב טביומי שמו , שאם היו נותנים לו כל חללו של עולם לא היה משנה בדיבורו . פעם אחת נקלע לאותו מקום ואמת שמו , ולא היו משנים בדיבורם ולא היה מת איש משם בלא זמנו . נשא אישה מהם והיו לו שני בנים ממנה . יום אחד היתה יושבת אשתו וחופפת ראשה . באה שכנה , דפקה על הדלת . חשב לא דרך ארץ , אמר לה : אינה כאן . מתו לו שני בניו . באו אנשי המקום לפניו , א...
To the book |
|
|