דפנה כצנלסון בנק קטילה והילה של בעלי חזון בנקודת המפנה בין המאות

183 בעבודת המחקר שלי בנושא השיגעון בספרות העברית בראשית המאה העשרים בחנתי ארבעים יצירות שעוסקות במצבי שיגעון . ברובן ככולן נפסלים על הסף הסברים על טבעיים כגון : השגחה אלוקית , דיבוקים ועין הרע , כגורמים המחוללים תחלואה נפשית . כמעטבכולןבולטיחססטיגמתישלרתיעהדחייהוחששכלפי אלו המתויגים כ " חולי הנפש . " אולם בשלוש יצירות מצאתי שילוב מרתק של עמדות מודרניות ומסורתיות . מצד אחד גישה רציונלית הנשענת על קטילה של הסברים דתיים כמחוללים פורענות נפשית , ומצד שני גישה מסורתית הקושרת הילה של קדושה כלפי הדמות המשוגעת . כלומר למרות שמדובר בדמות שבאופן חד משמעי לוקה בשיגעון משתרבבת כלפיה נימה של הערכה השמורה במסורת היהודית לנביאים ובעלי חזון . שילוב מרתק זה שיודגם להלן משקף את המפנה המרתק שחל באותה העת בחברה היהודית מדת להשכלה . נחמן : לאן ? פייארברג , ( 1894 נחמן , הוא צעיר המתחבט בשאלות של אמונה , השכלה , עם וגורל . הוא מרבה להתייסר עד שנקלע למשבר נפשי עמוק . הופעתו המרושלת והמוזנחת מעידה על מצבו כמו גם האופן שבו הוא מנהל שיחה עם עצמו : " אז ראו את המשוגע סובב הולך בבית המדרש מכותל לכותל , תפוש ברוב ...  To the book