|
|
לשון חז"ל : לפת , ליפתא ; ערבית : ; ערבית בבלית : שלגם ; יידיש : ריבן ; לדינו : נאבוס שימושים קולנריים : אכילת לפת חיה , מבושלת שלוקה , מבושלת בשומן , חלב או חמאה , שחוקה , מתובלת בחרדל , אפויה באפר חם או טמונה לשבת ( בערבית בבלית : מלא , שלגם , ( הכנת כבושים , הכנת סלט , אכילת העלים הלפת היא מאכל פשוט ולא טעים במיוחד , וזנים רבים שלה משמשים בימינו למספוא . חז"ל ציינו כי הלפת היא מזון המעיד על עוני ודלות , וכנראה שבדומה לרומא , שימש גם מאכל בהמות , ועל כן אמרו : " אוי לו לבית שהלפת עוברת בתוכו . " לפי הירושלמי , אכלו את הלפת חיה , שלוקה או שחוקה . הירושלמי קובע כי אם שלקו את הלפת וצורתה לא השתנתה , ברכת המאכל ' האדמה , ' אולם אם שחקוה ברכתה ' שהכל . ' ברכתם של מוצרי הלפת נזכרה גם בתלמוד הבבלי . האמוראים נחלקו בשאלה אם לברך על חתיכות של ' גרגלידי דלפתא' ' שהכל' או ' האדמה . ' כפי הנראה , הכוונה למין של סלט פשוט שהכיל חתיכות של מין ירק אחד בלבד . רש"י הסביר כי הכוונה לראשי לפתות , היינו לאיברי האגירה המעובים , ברם , יש שטענו כי הכוונה לעלי הלפת . קשה לקבל את הצעתם שכן העלים גסים וקשים למ...
To the book |
|
|