|
|
לשון חז"ל : סידרא , אתרוגא חליתא = ) אתרוג מתוק ;( ערבית : , אותרוג , אתרונג ; ערבית בבלית : דבד"ב חלקים אכילים : עוקץ , פרי מאכלים : פרות חיים , מרקחות בדבש או קליפות מסוכרות בתקופת חז"ל גידלו זנים מתוקים של אתרוגים . זנים מתוקים הנאכלים חיים היו ידועים גם בימי הביניים ובראשית העת החדשה , והם תוארו בספרי ההלכה של הפוסקים בעיקר בארצות חמות ( ארץ ישראל , מצרים ותימן . ( לצורך הבנת הדיון העוסק בברכת האתרוג , נקדים ונציג את מבנה הפרי . באתרוג ניכרים שלושה חלקים ( מהחוץ כלפי פנים : ( הראשון , קליפה חיצונית - קליפה זו דקה למדי , צבעה נע בין ירוק לצהוב חום בהתאם לשלבי הבשלת הפרי . הקליפה מכילה בלוטות של שמן אתרי , המקנות לאתרוג את ריחו האופייני ; השני , קליפה פנימית - צבעה לבן וטעמה בזנים מסוימים מתוק למדי . ביחס לשאר חלקי האתרוג זו שכבה עבה יחסית ; השלישי , ציפה ( מוהל ) וגרעינים - זהו החלק הפנימי ביותר שבפרי , והוא מכיל נוזל חמצמץ . הגרעינים מסודרים לאורכה של הענבה . בזנים אחדים , למשל , באתרוג המרוקני , הגדל בבוסתנים של הברברים בהרי האטלס , לא קיימים גרעינים כלל . 316 ראו , לדוגמה , משנה...
To the book |
|
|