|
|
לשון חז"ל : פריש , אספרלגין , חבושין , חבושי ; ערבית : , ספרג'ל ; צרפתית עתיקה : קודונייש ; יידיש : קוטן , קוויטטען ; לדינו : מימברילו שימושים קולינריים : אכילת פרי חי או מבושל ; ריבה ומרקחת ( מיבה , מורבא ;( רסק מבושל בסוכר ( לוזינא ) החבוש הוא עץ נשיר ממשפחת הוורדיים , שמוצאו מאסיה התיכונה והמערבית . זהו גידול עתיק יומין , שנפוץ בחקלאות הים תיכונית החל מהתקופה היוונית הקדומה . הנוכחות של החבוש בארץ ישראל ובבבל באה לידי ביטוי באזכוריו השונים בספרות המשנה והתלמוד . החבוש מזוהה עם ה'פרישין' הנזכרים במשנה . 'ה פרישין' זוהו בתלמוד הירושלמי עם ה'אספרלגין , ' שם קרוב לשמו הערבי של החבוש ' ) ספרג . ( 'ל' בתלמוד הבבלי נזכר לראשונה השם ' חבוש' ' ) חבושין , ' ' חבושי ( ' המשמש בלשון העברית של ימינו . זיהויו של החבוש שבספרות חז"ל היה ברור לפוסקים בימי הביניים ובעת החדשה . החבוש אינו נאכל בצורה טרייה , וגידולו מיועד בימינו להכנת מגוון מוצרי מזון : לפתנים , רסק ריבות , קרישים ( ריבה שקופה , ( מרמלדה , סירופים , יינות וליקרים . העובדה כי החבוש נאכל לאחר התקנה בלבד , צוינה כבר בדבריו של רבי אמי בירו...
To the book |
|
|