פרק רביעי: עצי פרי מ'שבעת המינים'

עם שבעת מיני הגידולים החקלאיים שנשתבחה בהם ארץ ישראל , נמנו חמישה מינים של פרות עץ ( דברים ח : ח . ( יש מהפוסקים המכנים את קבוצת הפרות שבשבעת המינים ' חמשת מיני פרות , ' וגם במחקר זה יאומץ ביטוי זה . חמשת מיני הפרות נחלקים לשתי קבוצות משנה – פרות למאכל ( גפן , תאנה ורימון ) ופרות שעיקר חשיבותם במוצרים שמפיקים מהם ( זית שמן ודבש תמרים . ( מעניין כי הגפן לא נמנתה עם הפרות שעיקרם המוצרים שהפיקו מהם , אף שהיין הוא מוצרה העיקרי . יש שהסבירו כי היין הוא ' פריה' האמתי של הגפן ולא הענבים עצמם , אשר על כן מברכים עליו ' בורא פרי הגפן' ולא ' בורא היין . ' בפועל , עיקר חשיבותם של הגפן , התאנה , הזית והתמר הוא שלמוצריהם ( פרות מיובשים או הנוזלים שהופקו מהם ) יש חיי מדף ארוכים , ובהיעדר תנאי קירור ואחסון נאותים ניתן לשמר אותם למשך ימות השנה , וכן משום ערכם התזונתי כספקי שומנים וסוכרים . בעקבות היותם גידולים , המאפיינים את טבעה החקלאי של ארץ ישראל , ומקומם המרכזי בסל המזונות הקדום קבעו להם חז"ל ברכות המבטאות את ייחודיותם . חכמים קבעו כי לאחר אכילתם יש לברך ברכת ' מעין שלוש , ' ברכה הקרובה בנוסחתה לבר...  To the book