|
|
" אין ועד עיר , אין מועצת הקהלה , ואין דעת קהל מאוחדת — וטבריה הלא היא עיר ואם ישראל " ! יחיה במחצית השנייה של המאה הי"ז חרבה טבריה כמעט כליל בעקבות מלחמות שהתחוללו בגליל , ורק כמניין יהודים המשיך להתגורר בה . בשנות העשרים של המאה הי"ח קבע השליט הבדווי הגלילי ד'אהר אל עמר את מקום מושבו בטבריה , הוא בנה מחדש את העיר וביצר אותה . במאמציו לפתח את הגליל מבחינה כלכלית דאג ד'אהר אל עמר לבטחון האיזור ושאף והגדיל את האוכלוסייה בטבריה , ולשם כך פנה גם אל היהודים וביקשם לקחת חלק ביישובה מחדש של טבריה . בשנת 1738 פנה ד'אהר אל עומר אל ר' חיים אבולעפיה , רבה של איזמיר , והציע לו להתיישב בטבריה . אבולעפיה נעתר , ובבואו לטבריה התקבל בכבוד רב על ידי ד'אהר אל עומר , שהעמיד לרשות חבורתו קרקע במחיר נמוך להקמת שכונה ליהודים . כן סייע להם ד'אהר אל עומר בהקמת בתיהם ומוסדות הציבור . בשנות השבעים של המאה הי"ט התייישבה בטבריה קבוצת חסידים בראשותו של ר' מנחם מנדל מוויטבסק , שעזב את צפת לאחר סכסוכים עם הספרדים . החסידים הקימו בטבריה קהילה חסידית , אך עד מהרה פרצו סכסוכים בין אשכנזים והספרדים בעיר . בתואר ה"חכם ...
To the book |
|
|