פרק ראשון דלדול ושיקום

" כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל . אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו . מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע . " ( איוב יד , ז-ט ) ישראל אינה דומה למדינות אחרות . עדיין לא מלאו לה שבעים , והיא מדינה מתפתחת ופוסט תעשייתית כאחת . יש בה ערב רב של תרבויות . אזרחיה הם מהגרים שהגיעו אליה מקרב תשעים אומות , ובחוצותיה מדברים מדי יום ביומו שלושים ושלוש שפות ודיאלקטים שונים . מצוי בה הריכוז הגבוה ביותר לנפש בעולם של עיתונים יומיים , מנויי תיאטרון , מיזמי היי טק , מערכות השקיה בטפטוף , ישיבות דתיות , פרופילים של פייסבוק וטנקים משוריינים . יחסית לגודל אוכלוסייתה , היא מובילה בעולם במספר הזוכים בפרסי נובל , אבל שכר המורים בה נמוך מאוד בהשוואה לשכר עמיתיהם במדינות המפותחות . הבלתי אופייני הוא האופייני בה . לא מפתיע אפוא שיערותיה גם הם ייחודיים . יערות ישראל מספרים סיפור יוצא דופן . הם נושאים צלקות של פלישות צבאיות אכזריות ושל כיבושי עבר . ואולם רוב העצים שבהם שייכים לתקופתנו – תולדה של להט לאומי בן זמננו לשקם את החורש המקראי ולהפוך אקלים קשה למסביר פנים יותר . שטחי חורש רבים עדיין מעידי...  To the book