האם העברית נולדת מחדש על אישה בורחת מבשורה מאת דוד גרוסמן, קול צעדינו מאת רונית מטלון וזה הדברים מאת סמי ברדוגו.

השינוי שחל בתפישת האמהות ברומנים של צרויה שלו , שתואר בפרק הקודם , מתקיים גם בסיפורת של דוד גרוסמן , ומגמה דומה מציינת גם את הרומנים האחרונים בינתיים של רונית מטלון ( 2008 ) ושל סמי ברדוגו . ( 2011 ) ראינו לעיל , כי בשארית החיים מוצגת הלידה , או לחילופין אימוץ ילד , כמעשה שיש בו משום קדושה . נקודת המוצא של הרומן היא תחושתה של הגיבורה , דינה , שבתה בת הארבע עשרה מתרחקת ממנה ומתנכרת לה , וכי כעת , עם סיום תפקידה האמהי , חייה איבדו את משמעותם . במוקד הרומן עומדת שאלתה של הגיבורה מה תעשה בשארית חייה , והתשובה היחידה שהיא מוצאת לשאלה זו טמונה באמהות מחודשת . בשיחה הראשונה שבה היא מעלה את נושא האימוץ היא אומרת לבעלה : " אני מרגישה שיש לי עוד הרבה מה לתת , אני כל כך אוהבת להיות אמא . אז למה לא להציל ילד קטן שאין לו בית , וגם להציל את עצמנו , לקבל משמעות לחיים שלנו , במקום להזדקן ולהתרוקן" . ( 2 141 ) בהמשך הרומן היא חוזרת באופנים שונים על דברים אלה . היא מגלה שאמהות אינה הענקה הדדית של חום ואהבה , אלא קודם כול נתינה , והיא רואה בנתינה הזאת ייעוד , המעניק משמעות לחיי ההורה . האמא כספוג הגדול...  To the book