להחזיר לאחור את הגלגל הפמיניסטי על שארית החיים מאת צרויה שלו

שני העשורים שחלפו בין הרומן הראשון של צרויה שלו , רקדתי עמדתי , ( 1991 ) לספרה האחרון , בינתיים , שארית החיים ( 2011 ) הובילו לשינוי חד בתפישת האמהות של הגיבורות . בשעה שברקדתי עמדתי המספרת מעניקה את רחמה לבעלה , ומוותרת לא רק על בתה הקטנה אלא גם על כל אפשרות של אמהות עתידית , בשארית החיים הגיבורה מגלה כי רק ילד נוסף יעניק משמעות לחייה . כשאיננה מצליחה להרות שנית , היא מחליטה לאמץ ילד למרות התנגדותו המוחלטת של בעלה . אדריאן ריץ' כותבת בספרה הידוע , ילוד אישה , על חלומותיהן האפשריים של האמהות : "האמהות הללו : לו רק יכולנו להציץ אל חלומותיהן - אל הזיותיהן שבהקיץ ואל חוויותיהן המדומות - אזי יכולנו לראות את התגלמות הזעם , הטרגדיה , גודש האנרגיה של האהבה , של הייאוש עתיר ההמצאה , אזי יכולנו לגלות את מנגנון האלימות הממוסדת המעוותת את חוויית האמהות" . ( 319 , 1989 ) רקדתי עמדתי הוא בלי ספק רומן שעניינו המרכזי הוא הזעם והייאוש האמהיים . כדי לתאר את הזעם והייאוש האלה לא ניסתה שלו להציץ אל חלומותיה של הגיבורה האם , אבל בחרה בחלון הצצה דומה מאוד לזה של החלומות . היא עיצבה גיבורה שאיבדה את שפיות ...  To the book