ברומן האוטוביוגרפי שלו , אבי ואמי , ( 2013 ) מתאר אהרן אפלפלד את הוריו , ואת מידת השפעתם עליו . ארווין , בן דמותו של אפלפלד , מתאר חופשה אחרונה של משפחתו , על רקע המלחמה המתקרבת , ומעמת שוב ושוב את אופייה הרגשני , הנמשך אל המופלא , של אמו , עם עולמו השקול והרציונלי של אביו : "אבא הוא אדם ישר . הליכותיו מדודות , חשיבתו מסודרת ודבריו נסמכים על ספר או מאמר שקרא . אמא תמיד רוגשת , כשאנו עוברים ממקום למקום או מוציאים את הרהיטים מן הבית כדי לסיידו , גואים בה מעיינות הרגש והיא משמיעה דברים שאינם נתפסים מיד" . ( 219 ) תווי ההיכר של האמא הם רגשנותה , יחסה הרליגיוזי לחיים , נטייתה להתבונן "בתנועות הקטנות , הסמויות מן העין" ( 96 ) ויכולתה לקבל את האנשים שעמם היא באה במגע מתוך סקרנות , חמלה וחיבה , וללא ביקורת . האב , לעומת זאת , מאופיין שוב ושוב על ידי הביקורת שהוא מעביר על כל סובביו , על ידי האירוניה , הציניות והסרקזם שלו : "בימי הנופש ליד המים היה אבא משכלל את כלי האירוניה שלו . אפילו אנשים תמימים , אנשים כואבים ומיוסרים , לא יצאו מלפניו נקיים" . ( 48 ) ארווין יודע היטב שהוריו נאבקו , בלא דעת ,...
To the book