|
|
מעניין להשוות את העשב והחול לשני רומנים נוספים , שאף הם מתארים פגישה מאוחרת עם אם שנטשה את ילדיה ונעלמה : שארה כסותה עונתה מאת אילנה ברנשטיין ( 1991 ) ופרפרים בגשם מאת מירה מגן . ( 2005 ) ברומנים של ברנשטיין ומגן , כמו ברומן של שיץ , הגיבורים שננטשו על ידי אמם שבים ופוגשים אותה בבגרותם , והם מקווים לשמוע ממנה מה הניע אותה לעזוב אותם בילדותם . כמו עמנואל ברומן של שיץ , גם גיבוריהם של ברנשטיין ומגן אינם זוכים לתשובות מספקות , וכמו עמנואל הם נותרים עם תשובה פשטנית ואכזרית כאחד , לפיה התפקיד האמהי חוצץ בין האישה לבין "החיים . " אידיאליזציה של אם נוטשת הרומן הראשון של אילנה ברנשטיין , שארה כסותה עונתה , ( 1991 ) מסופר ברובו מנקודת התצפית של נמליה אונגר , שאמה נעלמה כשנמליה הייתה בת חמש . אביה של נמליה משוכנע ש"גבר לא נועד לגדל ילדים וזהו תפקידה של האישה" , ( 15 ) ואינו מנסה כלל למלא את מקומה של האם החסרה . אדרבא , הוא מודיע לילדה בת החמש כי בכפר צריך לעבוד בשביל לאכול ( 14 ) ומזניח לגמרי את הטיפול בה , בין השאר משום שהוא עצמו אינו מצליח להתאושש מעזיבתה הבלתי צפויה של אשתו . נמליה מגיבה בשתי...
To the book |
|
|