בין אמא שאיננה לבית שאיננו על הרומן העשב והחול מאת דוד שיץ

קיים דמיון מעניין בין ספרו של דוד שיץ , העשב והחול ( 1978 ) לבין הנובלה של עמוס עוז , "הר העצה הרעה" . ( 1976 ) בשתי היצירות מוצגת האמא כדמות בוגדנית , זנותית , המונעת על ידי יצריה , ואינה מתחשבת כלל במוסר היהודי נוצרי המקובל . נקל להבין מדוע בניהן של אמהות כאלה רואים את עצמם כקורבנות , ומדוע הם משווים את עצמם לקורבן האולטימטיבי , לישו . עם זאת , הגאולה בשתי היצירות רחוקה מאוד מן הגאולה הנוצרית : בשתיהן מתרמז כי גאולה אפשרית באמצעות הכתיבה בלבד . לשתי היצירות יסוד אוטוביוגרפי בולט . אמו של עוז התאבדה , כידוע , כשעוז היה בן שתים עשרה . "הר העצה הרעה" מתאר את בריחת אמו של המספר עם אדמירל בריטי מפורסם , כשהיא משאירה מאחוריה את בעלה ואת בנה . הילד בנובלה זו , הילל , הוא בן דמותו של עוז , כפי שעולה מסיפורי ילדות אחרים של המחבר , ובריחתה של האם מתוארת בעקיפין כמוות . גם העשב והחול , כפי שעולה מראיונות שונים שנערכו עם המחבר , הוא למעשה רומן אוטוביוגרפי מוסווה . בראיון שהעניק לרגל צאת ספר סיפוריו עד עולם אחכה ( 1998 ) סיפר שיץ כי נולד בברלין בשנת 1941 כדיטמר שיץ : '" היינו ארבעה ילדים משלושה א...  To the book