סעיף ו אחרית דבר לספר השלישי

לסיכום הדברים , אני מקווה שדבר אינו חסר כדי להעמיד הוכחה מדוקדקת של שיטת המוסר הזאת . אנחנו יודעים בוודאות שההזדהות היא עיקרון חזק מאוד בטבע האדם . אנחנו יודעים בוודאות שיש לה השפעה עצומה על חוש היופי שלנו , הן כשאנו מתבוננים במושאים חיצוניים , הן כשאנו חורצים משפט בענייני מוסר . מתברר לנו שגם כאשר היא פועלת לבדה , ללא שיתוף הפעולה של כל עיקרון אחר , יש בה די כוח לעורר בנו את הסנטימנטים החזקים ביותר של אישור – כמו במקרה של צדק , של נאמנות , של צניעות מינית ושל דרך ארץ . אנחנו יכולים להיווכח , שכל התנאים הדרושים לפעולתה מתקיימים ברוב המידות התרומיות , שלחלקן הגדול יש נטייה לקדם את טובת החברה או את טובתו של בעליהן . אם נצרף את כל התנאים האלה , שוב לא יהיה לנו ספק שההזדהות היא המקור העיקרי להבחנות המוסריות ; בייחוד כשנשקול בדעתנו שכל השגה שיכולנו להשיג על ההיפותזה הזאת במקרה אחד תהיה יפה לכל מקרה אחר . את הצדק ודאי שאין מאשרים משום טעם אחר , מלבד התרומה שלו לטובת הכלל ; וטובת הכלל אינה מעלה ואינה מורידה לנו , אלא במידה שההזדהות עושה אותה לאינטרס שלנו . מותר לשער שהמצב דומה בכל שאר המידות ...  To the book