סעיף ד על הכישורים הטבעיים

אין הבחנה רווחת יותר בשיטות המוסר השונות מההבחנה בין כישורים טבעיים ובין מידות מוסריות – שבה מייחסים לראשונים מעמד שווה לזה של תכונות גופניות מולדות , ומניחים שאין בהם לא מידת זכות ולא ערך מוסרי . מי שישקול את הדברים בתשומת לב , ימצא שכל ויכוח בנושא לא יהיה אלא ויכוח על מילים , ושגם אם התכונות הללו אינן מאותו הסוג ממש , המאפיינים החשובים ביותר שלהן זהים . שתיהן סגולות נפשיות בדיוק באותה המידה ; ושתיהן גורמות הנאה באותה המידה , וממילא נוטות באותה המידה לרכוש את אהבתה ואת הערכתה של האנושות . מעטים האנשים שלא יהיו קנאים למוניטין שלהם בחכמה וברוחב ידיעה ממש כמו בהגינות ובאומץ , והרבה יותר מאשר באיפוק וביישוב הדעת . בני אדם אף חוששים שיחשבו אותם לבעלי מזג נוח , שמא זה יתקבל כביטוי לקוצר הבנה , ולא אחת הם מתרברבים במעשי הוללות רבים משהיו מעורבים בהם בפועל , כדי ליצור לעצמם הילה תוססת ונועזת . בקיצור , יוקרתו הציבורית של האדם , התקבלותו בחברה , ההערכה שמכרים רוחשים לו – כל היתרונות האלה תלויים בשכל בריא ובכושר שיפוט כמעט באותה המידה כמו בכל צד אחר באופיו . אפילו יהיו לאדם הכוונות הטובות ביותר...  To the book