|
|
זה שהכלל המוסרי המצווה על קיום הבטחות איננו כלל טבעי , ניכר במידה מספקת משתי הטענות שאוכיח להלן : שאי אפשר היה לתת להבטחה מובן טרם שהונח לה יסוד בהסכמים אנושיים ; ושגם אילו היה לה מובן , היא לא הייתה מלווה במחויבות מוסרית . דבר ראשון : אני טוען שלהבטחה אין מובן לא בדרך הטבע , ואף לא לפני שהיו קיימים הסכמים אנושיים , ושאדם שהחברה זרה לו לעולם לא יוכל לבוא בהתקשרות חוזית עם אדם אחר , אפילו תהיה לכל אחד מהם יכולת לתפוס באינטואיציה את מחשבותיו של חברו . כדי שהבטחות תהיינה טבעיות ובעלות מובן , צריך שיימצא פועל כלשהו של הרוח המתלווה למילים " אני מבטיח ; " ועליו המחויבות צריכה להישען . הבה ונעבור אפוא על הכשרים של הנפש אחד אחד , ונראה איזה מהם מופעל כשאנחנו מבטיחים הבטחות . הפועל הרוחני שהבטחות נותנות לו ביטוי איננו החלטה לעשות מעשה ; כי לעולם לא יהיה די בהחלטה כזאת ליצור מחויבות . גם לא התשוקה למעשה הזה ; כי אנחנו יכולים לקבל עלינו התחייבויות בלי להשתוקק למעשה , ואפילו כשאנחנו נרתעים ממנו במוצהר ובמפורש . וגם לא הרצייה של המעשה שאנו מבטיחים לעשות ; כי הבטחות עוסקות תמיד בעתיד , והרצון הפעיל ...
To the book |
|
|