סעיף ט על הרגשות הישירים

קל להיווכח שהבסיס לכל הרגשות , ישירים כעקיפים , הוא כאב והנאה , ושכל מה שצריך כדי לגרום להיפעלות מכל סוג , הוא להעמיד בפני אדם טובה או רעה כלשהי . פסקו הכאב או ההנאה – מיד נפסקות גם האהבה או השנאה , הגאווה או הענווה , התשוקה או הרתיעה , ונפסקים גם רוב רשמי ההחזרה שלנו , כלומר הרשמים השניוניים . הרשמים הצומחים מטוב ומרוע בטבעיות הגדולה ביותר וצריכים פחות הכנה מוקדמת הם הרגשות הישירים – תשוקה ורתיעה , עצב ושמחה , תקווה ופחד , וכן רצייה . הרוח נוטה , מתוך אינסטינקט מקורי , לדבוק בטוב ולהתרחק מהרע , גם כשהם מושגים כאידיאה בעלמא ונתפסים כדברים הקיימים במועד כלשהו בעתיד . אך גם אם נתאר לעצמנו רושם בלתי אמצעי של כאב או הנאה , שהוא עצמו תוצר של מושא אשר יש לו יחס אל עצמנו או אל אנשים אחרים , היחס הזה לא ימנע את המשיכה שלנו אל המושא או את הרתיעה שלנו ממנו , על כל הריגושים הכרוכים בהן , אלא אדרבה : הוא יצטרף לעקרונות רדומים מסוימים ברוח האדם ויעורר בעזרתם רשמים חדשים , אם גאווה או ענווה ואם אהבה או שנאה . הנטייה הקושרת או מפרידה בינינו ובין המושא עומדת בעינה , אבל עכשיו היא פועלת יחד עם הרגשות ה...  To the book