סעיף ו על השפעת הדמיון על הרגשות

ניכר שבין הדמיון להיפעלויות קיימת זיקה הדוקה , ושדברים המפעילים את הראשון לעולם לא ישאירו את האחרונות באדישות גמורה . בכל פעם שאידיאות הטוב או אידיאות הרע שלנו מקבלות מנה חדשה של חיוניות – הרגשות שלנו נעשים סוערים יותר , והם עוקבים אחרי כל תמורה ותמורה של הדמיון . האם זו תוצאה של העיקרון שהזכרנו קודם , שכל ריגוש נלווה נוטה להיהפך בקלות לריגוש השולט ? זאת אינני מתכוון לקבוע . כדי לבסס את טענתי כאן די בעובדה שמצויים בידנו מקרים רבים המאששים את קיומה של השפעה כזאת של הדמיון על הרגשות . הנאה מוכרת לנו תפעיל אותנו תמיד יותר מכל הנאה אחרת , שאנחנו אולי מודים בעליונותה אבל איננו יודעים כלום על טיבה . על הראשונה אנחנו יכולים ליצור לנו אידיאה פרטית מוגדרת . את השנייה אנחנו משיגים מתוך הרעיון הכללי של הנאה ; ואין ספק שככל שהאידיאות שלנו כלליות ואוניברסליות יותר , כך הן משפיעות פחות על הדמיון . אידיאה כללית , הגם שהיא רק אידיאה פרטית שמביטים בה מזווית מסוימת , היא על פי רוב מעורפלת יותר , שכן האידיאות הפרטיות שבהן אנחנו מייצגים את האידיאה הכללית לעולם אינן מוגדרות או מוחלטות , ואפשר להחליף אותן ב...  To the book