סעיף י על הכבוד והבוז

נשאר לנו רק להסביר את רגשי הכבוד והבוז , וכן את המשיכה הארוטית , כדי להבין את כל הרגשות שיש בהם תערובת של אהבה ושנאה . נתחיל בכבוד ובבוז . כשאנחנו מתבוננים באיכויותיהם ובנסיבות חייהם של אחרים , יש באפשרותנו להסתכל בהן כפי שהן באמת כשלעצמן ; או להשוות אותן עם האיכויות ונסיבות החיים שלנו ; או לשלב בין שתי השיטות . כשמביטים באיכויות הטובות של אחרים מנקודת המבט הראשונה , הן מולידות אהבה ; מנקודת המבט השנייה – ענווה ; ומהשלישית – כבוד , שהוא תערובת של שני הרגשות האלה . באותה הדרך האיכויות הרעות שלהם גורמות שנאה , או גאווה , או בוז , על פי הזווית שממנה אנו משקיפים עליהן . העובדה שבבוז מצויה תערובת של גאווה ובכבוד תערובת של ענווה ברורה , לדעתי , מתוך הדרך שבה הם מורגשים או מופיעים , במידה המייתרת כל הוכחה מיוחדת . ברורה לא פחות היא העובדה שהתערובת הזאת נובעת מהשוואה מובלעת בין נשוא הבוז או הכבוד ובין עצמנו . אותו אדם עצמו יכול לגרום בזכות מעמדו החברתי וכישוריו לכבוד , לאהבה או לבוז , ככל שמי שמתבונן בו עובר , בהשוואה אליו , מנחיתות לשוויון ולעליונות . כשאנו משנים את נקודת המבט , המושא אמנם יכ...  To the book