את הגורמים לרחמים ולרוע לב השתדלנו לבאר באופן הבא : שתי ההיפעלויות צומחות מהדמיון בהתאם לנקודת המבט שממנה הוא משקיף על המושא שלו . כשהדמיון שלנו מתבונן בסנטימנטים של אנשים אחרים במישרין , ומעמיק בהם , הוא גורם לנו לחוש את כל הרגשות שהוא סוקר , ובייחוד עצב וצער . מנגד , כשאנו משווים את הסנטימנטים של אחרים לאלה שלנו , אנחנו מרגישים דבר הפוך לחלוטין מהתחושה המקורית , דהיינו – שמחה על עיצבונם של אחרים ועצב על שמחתם . אבל כל אלה הם רק היסודות הראשונים לקנאה ולרוע הלב . לאחר מכן נמהלים בהם רגשות אחרים . הקנאה מעורבבת תמיד באהבה או בחיבה , ורוע הלב מעורבב בשנאה או בכעס . עם זה יש להודות , שממבט ראשון נראה כאילו תערובת כזאת עומדת בסתירה לשיטה שלי . הואיל ורחמים הם צורה של מועקה , ורוע לב הוא צורה של שמחה , שמתקבלים שניהם מסבלם של אחרים , הרי צריך היה שכמו בכל מקרה אחר , הרחמים יולידו שנאה , ורוע הלב יוליד אהבה . את הסתירה הזאת אני מבקש ליישב כדלקמן . כדי לגרום למעבר של רגשות יש צורך ביחס כפול , של רשמים ושל אידיאות , ולא די רק באחד היחסים האלה כדי לחולל תולדה כזאת . אבל כדי לעמוד על מלוא העוצמ...
To the book