סעיף ו על רוחב הלב ועל הכעס

האידיאות משולות למוצקות ולהתפשטות של חומר , והרשמים , ובייחוד רשמי ההחזרה , משולים לצבעים , לטעמים , לריחות ולאיכויות מוחשות אחרות . בין אידיאות לא ייתכן לעולם איחוד מוחלט : יש בהן מעין אי חדירות שבגללה הן דוחות זו את זו , ויש להן יכולת להתרכב בדרך של חיבור , אך לא בדרך של ערבוב . רשמים ורגשות , לעומת זאת , מסוגלים לאיחוד גמור , וכמו צבעים הם יכולים להימהל בשלמות , עד שכל אחד מהם מאבד את זהותו ורק תורם לשינוי הרושם האחדותי העולה מהשלם . כמה מהתופעות היותר מעניינות המתגלות ברוח האדם נגזרות מתכונה זו של הרגשות . כשאני בודק את המרכיבים המסוגלים להתאחד עם האהבה והשנאה , אני מתחיל להיות מוטרד , במידה מסוימת , ממכשלה שלא פסחה עד כה על שום שיטה פילוסופית שנודעה לעולם . שוב ושוב מתברר , שכאשר באים לבאר פעולות טבעיות באמצעות היפותזה מסוימת , תמיד משתרבבת בין כל הניסויים המתיישבים במדויק עם העקרונות שאנחנו מנסים לבסס איזו תופעה סרבנית יותר הממאנת לשתף פעולה . בפילוסופיה של הטבע אין במקרים האלה כדי להפתיע : הערפל הכבד סביב מהותם והרכבם של הגופים בעולם החיצון מביא לכך שכל שכילה , שלא לומר ניחוש ,...  To the book