סעיף ד על האהבה לקרובים

אחרי שאמרנו מדוע מעשים מסוימים הגורמים להנאה ממשית או למועקה ממשית אינם מעוררים רגשי אהבה או שנאה כלפי מבצע המעשה , או מעוררים אותם בדרגה נמוכה בלבד , נצטרך להראות במה מתגלמות ההנאה או המועקה הכרוכות במושאים רבים , שעל פי הניסיון גורמים לרגשות האלה . השיטה שהצגנו קודם קובעת שכדי לגרום לאהבה או לשנאה דרוש תמיד יחס כפול , של רשמים ושל אידיאות , בין הסיבה לתולדה . אף על פי שהדבר נכון באופן כללי , יש לציין שרגש האהבה יכול להתעורר בשל " יחס" אחד בלבד מסוג אחר , דהיינו היחס בין עצמנו ובין המושא ; או ליתר דיוק – שהיחס הזה מלווה תמיד בשני היחסים האחרים . כל מי שיש לו קשר כלשהו אלינו , כבר מובטח לו חלק מאהבתנו בשיעור פרופורציוני לעוצמת הקשר , מבלי שנפשפש באיכויותיו האחרות . קרבת דם , למשל , מולידה את הקשר האמיץ ביותר שהרוח מסוגלת לו כשמדובר באהבתם של הורים לילדיהם , וככל שפוחתת הקרבה , כך היא מולידה דרגה פחותה של ההיפעלות הזאת . אבל לא רק קשרי דם מביאים לתולדה הזאת , אלא כל סוג של קרבה , ללא יוצא מן הכלל . אנחנו אוהבים את בני ארצנו , את שכנינו , את העוסקים באותו ענף , באותו מקצוע , ואפילו את הנ...  To the book