|
|
מי שישקול את הטיעונים האלה כראוי יסכים ללא היסוס למסקנה שאני גוזר מהם לגבי המעבר המתרחש בין רשמים ואידיאות שיש ביניהם יחס , בייחוד מאחר שהעיקרון עצמו הוא פשוט וטבעי ביותר . למרות זאת , כדי לסלק מהשיטה הזאת כל עננה של ספק , הן בנוגע לאהבה ולשנאה , הן בנוגע לגאווה ולענווה , יש מקום לעשות ברגשות האלה כמה ניסויים חדשים , וכן להיזכר בכמה מהתצפיות שעמדתי עליהן קודם . לצורך ביצוע הניסויים האלה , נניח שאני נמצא בחברתו של אדם שעד כה התייחסתי אליו ללא שום סנטימנטים של ידידות או של איבה . כאן אני מוצא לפניי את המושאים הטבעיים והסופיים של כל ארבעת הרגשות : עצמי – המושא המיוחד של הגאווה והענווה ; האיש האחר – המושא המיוחד של האהבה והשנאה . כעת התבוננו בתשומת לב בטבע הרגשות האלה ובמצבם ההדדי . יש כאן בבירור ארבע היפעלויות , מסודרות במין ריבוע , או בקשר סדיר ובמרחק סדיר זו מזו . רגשי הגאווה והענווה , וכמוהם רגשי האהבה והשנאה , קשורים ביניהם באמצעות הזהות של מושאם , שבמקרה של קבוצת הרגשות הראשונה הוא העצמי , ובמקרה של השנייה הוא איש אחר . שני קווי החיבור או הקישור יוצרים את שתי הצלעות הנגדיות של ריבוע ...
To the book |
|
|