סעיף א על מושאיהן וסיבותיהן של האהבה והשנאה

אהבה ושנאה אין כל אפשרות להגדיר – שכן הרגשות האלה גורמים לרושם פשוט בלבד , בלא תערובת או הרכבה . בה במידה יהיה מיותר לנסות לתאר אותם במונחי טבעם , מקורם , סיבותיהם ומושאיהם – הן משום שאלה בדיוק הנושאים העומדים כאן לחקירה , הן משום שהרגשות עצמם ידועים דיים מתוך ההרגשות וההתנסויות היומיומיות שלנו . את הדברים האלה כבר אמרנו על הגאווה והענווה , וכאן אנו חוזרים עליהם לעניין האהבה והשנאה ; ואכן , שתי קבוצות הרגשות האלה דומות במידה כזאת , שכדי להסביר את האחרונות עלינו לפתוח במעין תקציר של העיונים שהקדשנו לראשונות . כשם שהמושא הבלתי אמצעי של הגאווה והענווה הוא העצמי , או האישיות הזהה שלמחשבותיה , למעשיה ולתחושותיה אנחנו מודעים באופן אינטימי , כך המושא של האהבה והשנאה הוא אישיות אחרת , שלמחשבותיה , למעשיה ולתחושות שלה אנחנו איננו מודעים . הדבר ברור דיו מתוך הניסיון . האהבות והשנאות שלנו מכוונות תמיד ליש בעל תחושה וחיצוני לנו ; כשאנחנו מדברים על " אהבה עצמית" אין הכוונה לאהבה במובן המדויק , ולתחושה שהיא מולידה אין שום דבר משותף עם הריגוש הענוג שמעוררים חבר או אהובה . הוא הדין בשנאה . אנחנו יכולי...  To the book