סעיף י על בעלות ועושר

אבל היחס שנחשב לקרוב ביותר , וגורם גאווה לעתים תכופות יותר מכל יחס אחר , הוא הבעלות . תהיה לי אפשרות לתת הסבר שלם ליחס הזה רק לאחר שאגיע לדיון בצדק ובשאר המידות המוסריות . בנקודה זו די לציין שרכוש יכול להיות מוגדר כיחס בין פלוני ובין חפץ , המתיר לו , אך אוסר על כל אדם זולתו , להשתמש בחפץ ולהחזיק בו כראות עיניו , מבלי להפר את חוקי הצדק והיושר המוסרי . לפיכך , אם צדק הוא מידה שיש לה השפעה טבעית ומקורית על רוח האדם , כי אז אפשר לראות ברכוש מין מיוחד של סיבתיות – בין שמתייחסים לחירות שהוא נותן לבעלים לעשות בחפץ ככל העולה על רוחו , בין שמתייחסים לפירות שהוא מפיק ממנו . כך גם אם חושבים על צדק , בהתאם לשיטתם של פילוסופים מסוימים , לא כעל מידה טבעית אלא כעל מידה מלאכותית . שכן במקרה הזה , הכבוד , המנהג וחוקי המדינה באים במקום המצפון הטבעי , וגורמים במידה מסוימת לאותן תולדות . על כל פנים , מה שאפשר לומר בוודאות הוא שאזכור הרכוש מוליך את מחשבתנו אל בעל הרכוש , ואזכור של בעל הרכוש – אל הרכוש ; וכראיה למציאותו של יחס אידיאות שלם , זה כל מה שדרוש לנו כאן . יחס אידיאות המצטרף ליחס רשמים גורם תמיד למ...  To the book