|
|
אבל לפני שנמשיך בדיון הזה ונבחן אחת לאחת את כל הסיבות לגאווה ולענווה , אנחנו צריכים להעמיד כמה סייגים לשיטה הכללית שלפיה כל המושאים הנעימים שיש להם יחס אל עצמנו גורמים , מכוח קישור של אידיאות ושל רשמים , לגאווה ; וכל הבלתי נעימים גורמים לענווה ; והסייגים האלה נגזרים מטבע הנושא עצמו . . 1 אם מושא נעים מקבל יחס אל העצמי , הרגש הראשון שמתעורר במקרה כזה הוא שמחה ; והרגש האמור מופיע בעקבות יחסים רופפים מאלה שיעוררו גאווה ויהירות . אנחנו יכולים להרגיש שמחה כשאנו נוכחים בסעודה המענגת את חושינו בכל מיני המטעמים ; אבל רק בעל הסעודה ירגיש מלבד השמחה הזאת גם רגש של שביעות רצון עצמית וגבהות לב . נכון שאנשים מתפארים לפעמים בארוחות חגיגיות שהם רק נכחו בהן , ונתלים ביחס הקלוש הזה כדי להפוך את הנאתם לגאווה ; אבל באופן כללי מוכרחים להודות ששמחה נוטה לנבוע מיחסים זניחים יותר מאשר גבהות לב , ודברים לא מעטים שזיקתם אלינו רופפת מכדי שתגרום לנו גאווה מסוגלים בכל זאת להסב לנו עונג והנאה . את הטעם להבדל הזה אפשר להסביר כך : היחס דרוש לשמחה כדי לקרב אלינו את המושא ולגרום לו להסב לנו סיפוק . אבל לגאווה הוא דרוש...
To the book |
|
|