סעיף ד על יחסי האידיאות והרשמים

בזה ביססנו שתי אמיתות , בלי מכשולים או קשיים : שהסיבות המגוונות הללו מעוררות גאווה וענווה מתוך עקרונות טבעיים , ושההתאמה שבין כל סיבה נבדלת ובין הרגש שלה איננה מבוססת על עיקרון נבדל . נמשיך ונחקור עכשיו כיצד אפשר לצמצם את מספרם של העקרונות האלה , ולמצוא בסיבות דבר משותף שבו תלויה השפעתן . לשם כך עלינו להתבונן בתכונות מסוימות של טבע האדם , שלמרות ההשפעה האדירה שנודעת להן על כל פעולה , הן של התבונה הן של הרגש , הפילוסופים ממעטים בדרך כלל להתעכב עליהן . הראשונה שבהן היא קישור האידיאות , שכבר הערתי עליו והסברתי אותו פעמים רבות . לרוח אין אפשרות להתמקד באידיאה בודדת ביציבות ולאורך זמן , ותתאמץ כמה שתתאמץ – היא לעולם לא תגיע לקביעות כזאת . אבל ככל שהמחשבות שלנו נתונות לשינויים , הן אינן חופשיות לגמרי מכללים ומסדרים . הכלל שהן נוהגות לפיו הוא לעבור ממושא נתון למה שדומה לו , סמוך אליו או נגרם על ידו . משעה שאידיאה מסוימת נוכחת בדמיון , כל אידיאה אחרת המאוחדת אתה באמצעות היחסים הללו באה בעקבותיה באופן טבעי , וחודרת ביתר קלות בשל ההטרמה הזאת . התכונה השנייה של רוח האדם שאני מבקש להעיר עליה , היא...  To the book