סעיף ה על אי־חומריות הנפש

אחרי שמצאנו סתירות וקשיים כאלה בכל שיטה העוסקת במושאים חיצוניים , ובאידיאה של החומר , שנדמתה לנו כה בהירה ומוגדרת , היינו מצפים מטבע הדברים למצוא קשיים וסתירות חמורים שבעתיים בכל היפותזה העוסקת בתפיסות הפנימיות שלנו ובטבע הרוח – המצטיירים בעינינו כדברים מעורפלים וחסרי ודאות הרבה יותר . אלא שזו תהיה טעות . עולם השכל , אף שכרוכות בו אינספור תעלומות , איננו לכוד בסתירות כמו אלה שגילינו בעולם הטבע . למה שידוע עליו יש עקביות פנימית , ולמה שאינו ידוע – נצטרך להניח , ולהסתפק בכך . נכון שאם נאזין לפילוסופים מסוימים , הם מבטיחים לצמצם את בורותנו ; אבל אני חושש שבכך אנו מסתכנים בסתירות שהסוגיה עצמה נקייה מהן . הפילוסופים האלה הם אותם הוגים אשר מתעמקים בשאלת העצמים החומריים או הלא חומריים , ששם הם מניחים שכל התפיסות שלנו משוכנות . כדי לשים סוף לפלפולים הבלתי נגמרים האלה משני הצדדים , אינני מכיר דרך טובה יותר מאשר לשאול את הפילוסופים האלה במילים קצרות : למה אתם מתכוונים ב"עצם" וב"משוכנות ? " כשיענו על השאלה הזאת – ורק כשיענו עליה – יהיה היגיון להתערב ברצינות בוויכוח . כבר נוכחנו שזו שאלה שאין עליה...  To the book