סעיף ד על הפילוסופיה המודרנית

אבל כאן אפשר להתנגד ולומר שאם , כמו שהודיתי בעצמי , הדמיון הוא השופט האחרון של כל השיטות הפילוסופיות , הרי אני עושה עוול לפילוסופים העתיקים כשאני מגנה אותם על השימוש בכושר הזה ועל כך שהם נותנים לו להוביל אותם בכל השכילות שלהם . כדי להצדיק את עצמי אני חייב להבחין , בתוך הדמיון , בין עקרונות שהם קבועים ועומדים , לא בני כיבוש ואוניברסליים , כגון המעבר המורגל מסיבות לתולדות ומתולדות לסיבות , ובין עקרונות משתנים , חלשים ובלתי סדירים , כגון העקרונות שהצבעתי עליהם כרגע . העקרונות הראשונים הם היסוד לכל המחשבות והמעשים שלנו , כך שסילוקם גוזר מיד על טבע האדם חורבן וכליה . האחרונים אינם תכונה בלתי נמנעת של המין האנושי , וגם אין הם הכרחיים , או אפילו מועילים , לניהול ענייני החיים ; נהפוך הוא – הם נצפים רק אצל אנשים חסרי כוח החלטה , ומכיוון שהם הפוכים לעקרונות האחרים , ההרגל והשכילה , קל לערער אותם באמצעות מאבק והתנגדות הולמים . מהטעם הזה הפילוסופיה מקבלת את הראשונים ודוחה את האחרונים . אדם המסיק כי מישהו נמצא על ידו כשהוא שומע קול צלול וברור בחושך , מבצע שכילה נכונה וטבעית , אף שהמסקנה שלו נגזרת ...  To the book