סעיף יא על ההסתברות של סיכויים מקריים

אבל כדי להקנות לשיטה זו את מלוא התוקף והברירות , נצטרך להפנות לרגע את המבט ממנה ולעיין בהשלכותיה , ולהסביר באמצעות אותם עקרונות עצמם כמה מינים אחרים של שכילה הנגזרים מאותו מקור . אותם פילוסופים שחילקו את ההכרה השכלית של האדם לידיעה ולסבירות , והגדירו את הראשונה בתור ברירות המתקבלת מהשוואה בין אידיאות , מחויבים לכלול את כל הטיעונים שאנו מבססים על סיבות או תולדות בתוך המונח הכללי סבירות . אך גם אם כל אחד זכאי להשתמש במונחים שלו בכל מובן שיחפוץ – ובהתאם לכך נצמדתי למינוח הזה בחלק הקודם של החיבור – אין ספק שבשפה היומיומית אנחנו מסכימים ברצון כי הרבה טיעונים סיבתיים חורגים מגדר סבירות , ואין מניעה להכיר בהם כסוג גבוה יותר של ברירות . אדם שיאמר כי אין זה יותר מסביר שהשמש תזרח מחר או שכל בני האדם חייבים למות – יישמע מגוחך ; אם כי קל לראות שאין לנו שום ערובה לעובדות האלה מעבר למה שהניסיון נותן בידינו . מטעם זה אולי יהיה נוח יותר , גם כדי לשמור על ההוראה היומיומית של המילים וגם כדי לסמן את דרגות הברירות השונות , להבחין בתוך ההכרה השכלית של האדם בין שלושה סוגים : זאת שמקורה בידיעה , זאת שמקורה ב...  To the book