סעיף ח על הסיבות לאמונה

אחרי שהסברנו את טבע האמונה והראינו שהיא ביסודה אידיאה חיה הקשורה לרושם נוכח , נפנה לבחון מאילו עקרונות היא נגזרת ומה מקנה לאידיאה את חיוניותה . הייתי קובע ברצון במדע טבע האדם , בתור עיקר כללי , שכאשר רושם נעשה נוכח בעיני רוחנו , הוא לא רק מוליך את הרוח אל האידיאות שיש להן יחס אליו , אלא הוא גם מעביר להן משהו מכוחו ומחיוניותו . כל פעולות הרוח תלויות במידה רבה בנטייה הנפשית השורה עליה כשהיא מבצעת אותן ; ככל שהרוחות מרוממות יותר ותשומת הלב ממוקדת יותר , הפעולה תמיד נמרצת וחיונית יותר . לכן כשמוצג לנו מושא המרומם את המחשבה ומחיה אותה , כל פעולה שהרוח שוקדת עליה נעשית חזקה וחיונית יותר , כל זמן שהנטייה הנפשית נמשכת . אבל ברור שהימשכות הנטייה הנפשית תלויה כולה במושאים שהרוח עוסקת בהם : כל מושא חדש מעניק לרוחות , מטבע הדברים , כיוון חדש , ומביא להחלפת הנטייה ; ולעומת זאת , כשהרוח מתמקדת בקביעות באותו מושא או חולפת בקלות ובלי להרגיש על פני מושאים שיש ביניהם יחס , אזיי הנטייה הנפשית מתמשכת הרבה יותר . כתוצאה מכך קורה שאחרי שרושם נוכח אחד מחיה את הרוח , היא ממשיכה ויוצרת לעצמה אידיאה חיה יותר של...  To the book