סעיף ב על הסבירות; ועל האידיאה של סיבה ותולדה

זה כל מה שאני רואה צורך להעיר על ארבעת היחסים המהווים את יסוד הדעת ; אבל אשר לשלושת היחסים האחרים , שאינם תלויים באידיאה ויכולים להיות נעדרים או נוכחים , בה בשעה שהיא עומדת בעינה , ראוי שנסביר אותם ביתר פירוט . שלושת היחסים האלה הם זהות , מצב בזמן ובמרחב וסיבתיות . כל סוגי השכילה אינם אלא השוואה וחשיפה של היחסים , אם קבועים ואם בלתי קבועים , אשר שני מושאים או יותר מקיימים ביניהם . את ההשוואה הזאת אנו יכולים לערוך או כששני המושאים נוכחים לפני החושים , או כשאף אחד מהם אינו נוכח , או כשנוכח אחד בלבד . כששני המושאים נוכחים לפני החושים , ואתם היחס – לזה אנו קוראים תפיסה ולא שכילה ; ובמקרה דנן אין לא הפעלה של המחשבה ולא פעולה במלוא מובן המילה , אלא רק קבלה סבילה של הרשמים דרך איברי החישה . על פי ההיגיון הזה אסור לנו להכיר בתור שכילה באף אחת מהאבחנות שאנחנו עשויים להעלות באשר לזהות וליחסי זמן ומרחב , שהרי אף באחת מהן הרוח איננה יכולה להתקדם מעבר למה שנוכח ישירות לפני החושים , לא כדי לחשוף את קיומם של המושאים במציאות הממשית ולא כדי לחשוף את היחסים ביניהם . הסיבתיות בלבד יוצרת קשר שיש בו כדי לה...  To the book