הניסיון מלמד כי רושם שנכח פעם לפני הרוח חוזר אחר כך ומופיע בה בתור אידיאה ; ואת זאת הוא יכול לעשות בשתי דרכים שונות : האחת , כשבהופעתו החדשה נשמרת בו מידה ניכרת מהחיוניות הראשונה שלו , והוא משהו שבין רושם לאידיאה ; והאחרת , כשהוא מאבד את החיוניות הזאת לגמרי , ונעשה אידיאה טהורה . הכושר שבאמצעותו אנו חוזרים על הרשמים שלנו באופן הראשון נקרא זיכרון , והכושר האחר נקרא דמיון . ברור ממבט ראשון שאידיאות הזיכרון חיות וחזקות הרבה יותר מאלה של הדמיון , ושהכושר הראשון מצייר את מושאיו בצבעים מובחנים הרבה יותר מכל אלה המשמשים את האחרון . כשאנו נזכרים באירוע מן העבר האידיאה שלו מציפה את הרוח בכוח , ואילו בדמיון התפיסה דהויה ורפה , והרוח יכולה אך בקושי להחזיק בה יציבה וקבועה לאורך זמן . יש כאן אפוא הבדל מוחשי בין שני מיני האידיאות . אבל על כך עוד נרחיב בהמשך * . בין שני סוגי האידיאות יש הבדל נוסף , ברור לא פחות , דהיינו שאף על פי שלא אידיאות הזיכרון ולא אידיאות הדמיון – לא האידיאות החיות ולא האידיאות הדהויות – יכולות להופיע ברוח אלא אחרי שהרשמים התואמים שלהן סללו להן דרך , הדמיון אינו כפוף לסדר ולצור...
To the book