|
|
הואיל והתחוור לנו שרשמינו הפשוטים קודמים לאידיאות התואמות שלהם , ושהמקרים היוצאים מן הכלל נדירים מאוד , השיטתיות מחייבת כמדומה שנבחן את הרשמים לפני שנדון באידיאות שלנו . את הרשמים אפשר לחלק לשני סוגים , אלה של התחושה ואלה של ההחזרה . הסוג הראשון מופיע בנפש באורח מקורי , מסיבות בלתי ידועות . זה השני נגזר במידה רבה מן האידיאות שלנו , לפי הסדר הבא : קודם כל נטבע בחושים רושם , וגורם לנו לתפוס חום או קור , צמא או רעב , או הנאה או כאב מסוג זה או אחר . מהרושם הזה הרוח עושה העתק , שנשאר אחרי שהרושם פוסק ; ולזה אנחנו קוראים אידיאה . אותה אידיאה של הנאה או כאב , בעלותה שוב בנפש , מולידה את הרשמים החדשים של תשוקה ורתיעה , תקווה ופחד , שנכון יהיה לקרוא להם רשמי החזרה מפני שממנה הם נגזרים . אלה מועתקים שוב על ידי הזיכרון או הדמיון והופכים לאידיאות , שאולי יצמיחו בתורן רשמים אחרים או אידיאות אחרות . מכאן עולה שרשמי ההחזרה קודמים רק לאידיאות התואמות להם , ומאוחרים ביחס לרשמי התחושה ונגזרים מהם . בחינת התחושות שלנו היא עניין לאנטומיסטים ולפילוסופים של הטבע יותר מאשר לפילוסופים של הרוח , ולכן לא נידרש ...
To the book |
|
|