ב. הנזק לצופים כצרכני תקשורת

היבט זה מתייחס ל"תשלום הכפול" שנוצר בעקבות צמיחת תופעת המיתוג הסמוי . אף ששידורי הערוצים המסחריים 10–ו 2 נתפסים בקרב הציבור כשידורי חינם הנגישים לכול , הם אינם כאלה . בסיסם הכלכלי הוא שידור פרסומות המגיע מתקציבי השיווק והפרסום של תאגידים מסחריים . תקציבי הפרסום של גופים אלה מגולמים , בסופו של דבר , במחירי המוצרים המוצעים לציבור . מנקודת מבטם של הצופים נכון יותר לראות בשידורי הערוצים המסחריים עסקה המתקיימת בכל רגע ורגע בינם ובין גופי השידור ומעוגנת בחקיקה שקבעה המדינה : הצופים מקבלים מוצר — תכניות טלוויזיה — ובתמורה הם מסכימים להיחשף לפרסומות המעודדות אותם לצרוך עוד ועוד . עידוד הצופים להתנהגות צרכנית וריבוי של מסרים פרסומיים אינו רק אינטרס של המפרסמים , לפיכך , אלא גם של גופי השידור עצמם , הנהנים מתקציבי פרסום הולכים וגדלים . פעילות המיתוג הסמוי מפרה את תנאי ה"עסקה" המקורית בין הציבור לגופי השידור , משום שהסכמי " התוכן השיווקי" אינם מחליפים את הפרסומות הרגילות , אלא מצטרפים אליהן כערוץ רווח משני של גופי השידור . בעבר קיבלו הצופים תכניות ו"שילמו" בצפייה בפרסומות ; כעת הם משלמים פעמיים ,...  To the book