טיעונים אלו מתייחסים ליכולתם של הצופים לזהות ולהתייחס באופן ביקורתי למסרים פרסומיים ולזכותם להתנהל במרחבים חופשיים מפרסום . בעיה נוספת במישור הצרכנות היא הפגיעה האפשרית בתחרות הוגנת . פעילות " התוכן השיווקי" נועדה להחדיר מסרים שיווקיים לטריטוריות חדשות — קרי תכניות הטלוויזיה — ולטשטש את קו ההפרדה בין תכנית לפרסומת . מגמה זו מכרסמת ביכולתם של הצופים להבחין במסרים שיווקיים המופנים אליהם ולהתייחס אליהם באופן ספקני וביקורתי , בדומה ליחס שהם מפגינים כלפי פרסומות רגילות . עניין זה מעלה חשש לגנבת דעת ומנוגד לחוק הגנת הצרכן , האוסר על פרסומת מטעה . לפי הוראת סעיף ( 1 )( ג ) 7 לחוק זה , פרסומת ( סמויה או גלויה ) העלולה להביא אדם סביר להניח כי האמור בה אינו פרסומת , יראו בה פרסומת מטעה אף אם תוכנה אינה מטעה . כלומר , גם אם המידע שנמסר בתכנית הוא נכון ( למשל שגלידות נסטלה אכן דלות קלוריות , ( עצם העובדה שהצופים אינם ערים לכך שהצגת המידע היא מעשה שנעשה בהזמנת המפרסם ובתשלום תיחשב הטעיה . היכולת לזהות מסרים פרסומיים היא רכיב עיקרי בהגנת הצרכן , ולמרות זאת במות הפרסום העיקריות בתקשורת האלקטרונית ביש...
To the book