נשים כעדות

צמצום נוכחותן של נשים בבית הדין כבעלות דין נבע מסיבות צדדיות , אך פסילתן לעדות בבית הדין על פי הלכת חז"ל נעשתה במפורש על פי מדרש הכתובים . למרות פסילתן לעדות משפטית קבעו חז"ל שנשים נאמנות להעיד בתחומי איסור והיתר . נאמנות זו נוגעת בעיקרה למרחב הביתי ואין לה המאפיינים של העדות המשפטית . במרוצת הדורות ניתנו טעמים שונים לפסול זה , אבל ספק אם הם מבטאים את תפיסת חז"ל ואפשר שמשתקפות בהם עמדות הפרשנים עצמם , דור דור ודורשיו . השאלה היסודית מבחינה רעיונית היא אם פסילה זו נובעת מייחוס תכונה שלילית מהותית לנשים , השוללת את מהימנותן , או אם היא נובעת מסיבות אחרות התלויות במידה רבה במעמד החברתי שלהן בתקופות השונות . כמובן , לשאלה זו השלכות כבדות משקל על האפשרות להרחיב את קבלת עדותן של נשים על פי ההלכה . חוקרי חז"ל תלו את פסול נשים לעדות משפטית בנורמות החברתיות שהיו מקובלות בתקופת חז"ל . יש שתלו זאת בעיסוקיהן המסורתיים של נשים , שמנעו מהן להבין את המרחב הציבורי על כל דקויותיו ולכן הן לא יכלו לשמש , על פי עמדה זו , עדות מהימנות בתחומים הנוגעים בו ; יש שתלו זאת במעמדן החברתי הנחות בתקופה זו , שחשף או...  To the book